אנשים כמונו

by Noa Yedlin, נעה ידלין (Author's Hebrew Name)

אסנת ודרור, בני זוג בשנות הארבעים לחייהם והורים לשתי בנות, עוברים בקיץ לבית חלומותיהם: הוא פרטי, הוא מרווח והוא מעוצב בדיוק לפי טעמם. בכלל, הם עשו את עסקת חייהם: השכונה אמנם מוזנחת, אבל זה לא יישאר כך לנצח — אחרי הכול, מדובר במיקום מצוין. עשר, חמש־עשרה שנים גג, וכולם ירצו לגור כאן.
אלא שקבלת הפנים צוננת: מריבה עם השכן מהבית הסמוך מסמנת את ראשיתה של מערכת יחסים עוינת; שרשרת מעשי ונדליזם מזכירה שוב ושוב את מצבם הגרוע של השכונה ושל תושביה; וקשרים חדשים נדמים תלויים על בלימה: כך עם השכנים מסבירי הפנים מהרחוב הסמוך, שמגדלים כלבים גדולים, המון כלבים גדולים, למטרה עלומה; כך עם החברים שהמליצו להם על השכונה, ואולי לא גילו את כל התמונה; וכך גם עם בתם הבכורה, ההולכת ומתרחקת אל עולמן של בנות האחת־עשרה, מנערת מעליה כל ניסיון להגנה.
בפעם הראשונה בחייהם מתקשים אסנת ודרור לפענח את העולם שסביבם: אי־הוודאות מתדפקת על החלונות, מתעקשת לחלחל לפנים הבית; וסופה שהיא צובעת בגווניה גם את הדברים המובנים מאליהם.
אנשים כמונו הוא רומן מקורי ונועז, המשרטט בעדינות ובדייקנות את הבנאליה שמרכיבה מערכות יחסים ואת האימה הכבושה המפעמת בבסיסן. התוצאה היא יצירה מסעירה ומתוחכמת, שמביאה לשיא חדש את כישרונה של נעה ידלין.

Genres: Israel, Fiction, Novels

288 pages, ebook

First published February 27, 2019

About the author

Noa Yedlin is an Israeli author, the recipient of the Sapir Prize (the Israeli Man Booker) and the Prime Minister's Literature Award and author of the bestselling House Arrest, Stockholm, People Like Us and The Wrong Book. Yedlin was named by Haaretz Magazine one of "66 Israeli Women You Should Know".
Yedlin is also the creator of a two-season TV series based on her bestselling novel Stockholm (the Israeli Best Mini-Series TV Award). A German remake of the series (You Don't Die Among Friends) won Best Scripted Format at 2021 International Format Awards and Best European Series at La Rochelle Festival De La Fiction 2021. The series has been re-made by SVT Sweden (broadcast: Christmas 2022). Her bestselling novel People Like Us is currently being developed into a series in Israel. A stage adaption of House Arrest is now playing at Beit Lessin Theater in Tel Aviv.

Reviews

[Siv30 · Rating 2 out of 5]

לסקירה מפורטת בעברית, קישור לבלוג שלי-

https://sivi-the-avid-reader.com/אנשי...

[Racheli Zusiman · Rating 4 out of 5]

קיבלתי המלצה על הספר הזה בסיטואציה שכאילו נלקחה ממנו - בעודי נוכחת בשיעור סיום בחוג שחמט של בני, מאחת האמהות שזיהתה אותי מהפייסבוק. ואכן, נהניתי ממנו מאוד. אני ממש אוהבת את הכתיבה של נעה ידלין, שדומה פה מאוד לסגנון הכתיבה ב"שטוקהולם".
הספר הזה עוסק בבורגנות הישראלית, גילאי 40, בצורה מאוד מדויקת ונכונה. הוא מתאר בצורה אמיתית את חוסר האונים הזה, התלישות, של מה נכון, של יחסי הורים ילדים, של יחסי שכנים, זוגיות, של כמיהה לבית ומקום בטוח, של מה נכון להגיד/לעשות ומה פוליטיקלי קורקט, למי אפשר להאמין ולמי לא, במי אפשר לבטוח. זו לא הישראליות הגברית, הצבאית, ההייטקיסטית, המנופחת, שנתקלתי בה בספרים אחרים. זו הישראליות היומיומית, הבנאלית, שהיא חלק מכולנו. הכתיבה של ידלין מלאה הומור (מצאתי את עצמי מגחכת יותר מפעם אחת), שופעת דיאלוגים, עדינה אבל ישירה, ודרכה ידלין מצליחה להעביר את המסר בצורה נעימה אבל נחרצת. אין לי ספק שאקרא עוד ספרים שלה בעתיד.

[pizza boy · Rating 3 out of 5]

אני יודע שהרבה אנשים אוהבים את הספר הזה. אני פשוט לא מבין מה הפואנטה שלו, מה הקטע איתו? הכתיבה טובה אבל לפעמים מייגעת. בסך הכל בסדר. אבל גם בסוף, לא לקחתי איתו כלום

[miss.mesmerized mesmerized · Rating 5 out of 5]

In Tel Aviv eine bezahlbare Wohnung zu finden, gleicht inzwischen einem Sechser im Lotto, ein ganzes Haus zu vertretbarem Preis kaufen zu können, einem Wunder. Osnat und Dror entscheiden sich daher für ein nicht ganz so tolles Viertel, die Erfahrung der letzten Jahre zeigte, dass der Wohnungsmarkt sehr aktiv ist und auch vormals unattraktive Quartiere plötzlich zu trendigen Hotspots werden können. Schon vor dem Kauf hatten sie sich vergewissert, dass es dort normale Familie gibt, wie ihre mit den beiden Töchtern Hamutal und Hannah, und nicht nur seltsame Figuren wie ihr Nachbar, mit dem die erste Begegnung schon zu Streit führte. Doch auch nach dem Einzug bleibt immer ein seltsames Gefühl: sind sie wirklich sicher dort in der Gegend, war die Entscheidung richtig oder haben sie sich und die Mädchen direkt in die Katastrophe geführt?

Noa Yedlin ist in ihrem Heimatland eine erfolgreiche und bekannte Schriftstellerin, deren Romane auch regelmäßig verfilmt werden. In „Leute wie wir“ greift sie ein seit vielen Jahres hochaktuelles Thema der israelischen Hauptstadt auf: die Preise auf dem Immobilienmarkt sind explodiert und drängen gerade Familien immer mehr an den Rand der Stadt. Die Situation zehrt unweigerlich an den Nerven und selbst nachdem die Osnat und Dror ein passendes Haus gefunden haben, sind sie noch lange nicht wieder in ruhigen Gewässern, ganz im Gegenteil, das Drei-Fünf-Viertel mit seinen Bewohnern bringt auch ihre Beziehung an ihre Grenzen.

My home is my castle – was aber, wenn der ältere Nachbar von nebenan immer im Garten sitzt und alles Tun kritisch beäugt und kommentiert? Es dauert nicht lange, bis er zum roten Tuch wird und Osnat und Dror in ihm den Hauptverdächtigen bei allerlei seltsamen Vorkommnissen (Kakerlaken, der zerstörte Briefkasten, ein möglicher Einbruch) sehen. Doch er ist nicht der einzige, der bei ihnen gemischte Gefühle hervorruft. Michal und Jorge machten eigentlich einen sympathischen Eindruck, als sie sie bei ihrer Stadtteilerkundung kennenlernten. Doch ihre Ansichten und Vorurteile sind zweifelhaft, vor allen Dingen passt ihr Handeln und das, was sie sagen, so gar nicht zueinander. Auch Shani und Lior sind nicht die Freunde, die sie sich ausgesucht hätten, aber irgendwie werden sie sie nicht mehr los, vor allem, da die Töchter Freundschaft geschlossen haben. Ihre Kampfhunde und die zweifelhafte Einstellung gegenüber Behörden lassen bei Osnat immer wieder alle Alarmglocken läuten.

Sie wollen eigentlich mit ihrer kleinen Familie nur in Ruhe auf ausreichend Raum leben, aber nicht unbedingt mit Menschen aus dem falschen Milieu oder da, wo die Schulen nicht den besten Ruf haben. Als sie zum ersten Mal mit Gewalt konfrontiert werden, müssen sie akzeptieren, dass sich nicht alle Wünsche vereinbaren lassen. Aber die Alternative, ein kleines Appartement in einer besseren Gegend, ist auch nur bedingt attraktiv. Sie wollen sich abgrenzen von den Menschen, die in ihrem neuen Viertel leben und doch müssen sie immer wieder erkennen, dass sie eigentlich gar nicht so anders sind. Das, was ihnen an ihrem Nachbar und den beiden befreundeten Paaren missfällt, ist oft genau das, was sie sich selbst auch zuschreiben müssen.

Bei allen sozio-politischen Facetten, die angesprochen werden, ist für mich jedoch ganz klar die Beziehung zwischen Osnat und Dror und das, was der Dauerstress mit ihnen macht, der stärkste Aspekt des Romans. Sie raufen sich zusammen, prallen voneinander ab, bewegen sich wieder auf einander zu, kollidieren und finden keine wirkliche gemeinsame Richtung. Sie leben einen Alltag, wie viele, der sie gefangen hält und nur manchmal ein klein wenig eine Tür zu einem anderen Leben aufstößt.

Ein außergewöhnlicher Roman, der einerseits humorvoll bis absurd, zugleich aber auch verstörend wirkt.

[yoav · Rating 4 out of 5]

סיפורם של זוג תל אביבי סחי בשנות הארבעים לחייהם + 2 בנות, שהחליטו לקנות בית בשכונה שלוש-חמש (שכונה דמיונית משהו כמו שפירא או ביצרון) ובדמיונם להיות קצת אדג'ים ולשבור את המוסכמה, לאחר מפגש עם זוג אחר, שני יוצרי תאטרון ילדים אלטרנטיבי, בגינה הציבורית. הבחירה להשאר תל אביבים ולגור בשכונה בעייתית, במקום לעבור לרחובות ליד משפחתם, מציבה בפניהם שורה של קשיים: שכן קשה ומציצן; מעשי ונדליזים; החיבור לזוגות האחרים וההשפעה של החיבור עלייהם ועל ילדיהם; גזענות וחשדנות שמבעבעים בהם; ההחלטות על חינוך הבנות והמשברים הכלליים של גילאי ה- 40.
כשסיימתי את הספר המחשבה הראשונה שלי הייתה שזה מזכיר את הסדרה הבורגנים (אחר כך ראיתי ביקורת שעלתה על אותו רפרנס), מדויק לגמרי בשפה ובגישה, אפיון הדמויות ותיאורי המצב מעולים, מלא הומור עוקצני וסרקזם – אבל לפעמים זה מרגיש קצת חסר פואנטה.
נראה לי שהכתיבה של נעה ידלין מייצרת שני מחנות מובהקים, אלו שממש אוהבים (אני!) ואלו שממש לא והספר הזה רק מחדד את העניין.
בעיני זה ספר מעולה אבל מי שלא אוהב את הכתיבה הישירה, הצינית, הדחוסה המופנית לקורא שחי בעולם שלה ולכן לא מאכילה בכפית ומשאירה דברים להבנת הקורא, ממש לא יאהב את הספר הזה.
4.5 כוכבים

[Adi Elkin · Rating 3 out of 5]

3.5 כוכבים?
אני מבינה מה ידלין ניסתה לעשות, וכמו תמיד הכתיבה שלה מבריקה ומדוייקת, אבל משהו בספר לא עובד עד הסוף לדעתי. אולי המסר הלעוס מדי, אולי הדמויות שעברו את הגבול הדק בין "לא מעוררות הזדהות" ל"מעצבנות", אולי הקצב של הספר. אני לא יודעת. בקיצור, דעתי אמביוולנטית.

[Frederike · Rating 5 out of 5]

Ganz großes, sprachliches Kino!

[Miss Précipitation · Rating 2 out of 5]

Naja. Das Cover war leider das Beste...
Ein bisschen wie Juli Zehs "Über Menschen" (in der Tel Aviver Vorstadt) - nur halt nicht so gut.

[Tilmann · Rating 4 out of 5]

Dror und Osnat ziehen mit ihren beiden Töchtern in einen Randbezirk Tel-Avivs, einer ärmlichen broken-window-Gegend, wo man lieber aus Angst vor kriminellen Nachbarn die Sicherheitstechnik hochfährt, anstatt um das Leben der eigenen Familie zu fürchten. Zunächst stehen sie, vor allem Osnat, dem Neubeginn hoffnungsvoll gegenüber, doch im Verlauf offenbaren sich beim Einleben in diesem Viertel alle bisher im Verborgenen gebliebenen Vorurteile und Ängste und entwickeln sich zu einer spannenden, mitunter verstörenden Psycho-Story. So könnte es sich in vielen gentrifizierten Städten zutragen, was für die Leserschaft aus dem biodeutschen bürgerlichen Spektum durchaus interessant sein könnte ;).

Gefallen haben mir an diesem Buch die authentischen Dialoge und Szenen, die sich vor dem inneren Auge wie in Echtzeit entfalten. Viele Äußerungen sind unterhaltsam vulgär, überraschend - oft musste ich über die schrägen Unterhaltungen zwischen Dror und Osnat herzhaft lachen.
Der Stoff gewinnt an Dynamik durch die unausgesprochenen, nennen wir es von mir aus ‚unbewussten’ Fantasien Ornats, was sich im sexuellen Begehren, den paranoiden Vorstellungen oder dem zerstörerischen Neid Osnats widerspiegelt.

Einen Punkt abziehen musste ich leider, weil mir ein ‚runder’ Abschluss fehlte. So spannend und packend es bis kurz vor Ende war, so ging es dann doch irgendwie ins Leere. Auch wenn die unausgesprochenen Fantasien eine der wesentlichen Stärken dieser Geschichte darstellen, so hinterlässt manch fehlende Auflösung ein Vakuum. Dennoch freue ich über weitere deutschsprachige Übersetzungen der Autorin.

[Pow Wow · Rating 4 out of 5]

Read the German translation of this, Leute wie wir. What can I say, Israeli authors such as Gundar Goshen, Sarid or Mishani have been killing it lately with psychologically nuanced portraits of societal malaise dressed up in unnerving thriller style plots. This stream of consciousness tour de force about a bourgeois couple forced to move into a less than fancy neighborhood for economic reasons is among the best of them and reads like something out of Roman Polanski‘s playbook. Superb.

[miss_mandrake · Rating 4 out of 5]

Ungewöhnliche und interessant geschriebene Geschichte über Nachbarschaft, Familie, Gesellschaft und Vorurteile.
Man braucht etwas bis man drin ist, danach liest es sich aber sehr angenehm.

[Nitzhia Peleg · Rating 3 out of 5]

את נועה ידלין אני מכירה מהספר המצוין שכתבה ושמו בעלת הבית. אפילו ניגשתי אליה פעם ביריד של שבוע הספר, לא כדי לבקש חתימה אלא כדי לומר לה כמה נהני��י והתרשמתי מהספר, שכל כולו עוסק בשכבות כפולות משולשות ומרובעות של שוחד, מרמה והפרת אמונים מחוץ למשפחה ובתוכה, ובמה שכמעט ואין עוסקים בו בספרות - יחסי משפחה מורחבת, אחים וגיסים, כאשר כולם בוגרים. נועה מאוד התרגשה מהתגובה שלי וזה אולי מוזר ואולי בעצם לא.

בגלל חיבתי לספר בעלת הבית, חרגתי ממנהגי וקניתי את ספרה אנשים כמונו, למרות שאני נוטה שלא לקנות סיפורת, ובטח לא סיפורת שלא קראתי עדיין, כי זה קצת כמו לקנות חתול בשק. השיטה הקבועה שלי היא לקנות רק ספרים שאני יודעת שנהניתי מהם כי כבר קראתי אותם.

גם כאן יש משפחה, הלוא הם אוסנת ודרור ושתי בנותיהם הצעירות. גם כאן, כמו ב"בעלת הבית" יש ענייני נדל"ן בארצנו הצפופה והקטנטונת. אנחנו מדינה בעלת יוקר מחיה לא סביר, ויוקר דיור עוד פחות סביר, ולמעשה כמעט הכי יקרה בעולם. חוץ אולי מיפן. בניסיון להצליח לרכוש בית משלהם באמצעים בסיסיים של שכירים ישראלים, אוסנת ודרור מגיעים לשכונה.... פחות. הם רוכשים עכשיו בזול, מתוך מחשבה ספקולטיבית על שיפור איכות ועליית מחירים עתידית. אבל בינתיים הם נמצאים בשכונה כפי שהינה, וגם אם הם מנסים לשקר לעצמם ולאחרים שהמציאות שונה, הרי שאת המציאות עצמה אין לשנות. השכנים מסביב לא משנים את עצמם, לא את עיסוקיהם, ולא מסתירים את הקושי שלהם עם הנטע הזר שצץ בשכונה. אוסנת מנסה לייצר לעצמה בידול, תרבותי, חברתי, מהותי, מהסובב שנראה כל כך חשוד ומציק בעיניה, אבל כוחה של הסביבה חזק, והיא מוצאת את דרור ואת עצמה נטמעים במרחב.

למרות התחושה הרגילה, השמות הרגילים והסביבות המוכרות, הספר הזה הוא ספר אימה. היא מרחשת ולוחשת בתוך כל עמוד, עם כל הפיכת דף, מאחורי כל תיאור וכל משפט כמעט הוא דו משמעי וחורש רע. נועה ידלין כותבת טוב, אבל העולם שהיא מתארת הוא לא כזה. הספר מציג ראיית עולם פסימית וחסרת נחמה, ועם פרוס חג הפסח הוא עבר אחר כבוד לעמדת ההשאלות הציבורית בתחנת האוטובוס הקרובה. לא בטוחה אם אקנה עוד ספר שלה.

[Conny · Rating 3 out of 5]

Osnat und Dror lassen den Mieterstatus hinter sich und ziehen, zusammen mit ihren Töchtern Hamutal und Hannah, endlich in ein eigenes Haus. Leider ist das einzige, was sie sich leisten können, eine Immobilie im heruntergekommenne Viertel Drei-Fünf. Zwar renovieren sie ihr Haus, bis es kaum wiederzuerkennen ist; das alles ändert aber nichts an den Menschen, die auch hier leben. Schon die erste Begegnung führt zu einem Dauerstreit mit ihrem Nachbarn, seltsame Vorkommnisse häufen sich, und befreundeten Paaren beginnen sie plötzlich zu misstrauen. All das bringt nicht zuletzt ihre eigene Beziehung an ihre Grenzen.

«Leute wie wir» wirkt wie ein Kaleidoskop, das das Unschöne im Menschen hervorkehrt. Im Mittelpunkt steht die Beziehung zwischen Osnat und Dror und was der Dauerstress mit ihnen macht: Ständige Auseinandersetzungen, Zusammenraufen, die Suche nach einer gemeinsamen Richtung. Leider geht einem insbesondere Osnat ein wenig auf die Nerven, wenn sie ständig davon fantasiert, Dror zu betrügen, sich anderen Männern an den Hals schmeisst, dann aber doch einen Rückzieher macht. Irgendwie kommt das alles nicht richtig zusammen und läuft am Schluss ins Leere. Etwas weniger Rumgeeiere würde den beiden im Allgemeinen guttun.

[Maria · Rating 3 out of 5]

Ein Buch, dass dazu anregt zu überlegen, wie man sich selbst wahrnimmt oder wahrnehmen möchte. Die eigene Existenz in der Reflexion seiner Umwelt.
Wer sind eigentlich „Leute wie wir“?

[Lotti Karotti · Rating 3 out of 5]

Diese zeitgenössische Erzählung hat mich stark an zwei Romane von Julie Zeh erinnert, allerdings nicht so klug geschrieben. Die Einblicke in die alltäglichen Interaktionen und Gedanken der mit ihrer Familie in Tel Aviv lebenden Protagonistin, welche sich ausschließlich mit 1st World Problems befasst, haben mich zwar das ein oder andere Mal schmunzeln lassen, im großen und Ganzen haben mich die Themen aber angestrengt und gelangweilt. Ich lese grundsätzlich gerne gesellschaftskritische Lektüre, hier konnte ich aber zu wenig für mich mitnehmen. Ich vergebe dennoch 2,5*, weil die Grundidee nicht schlecht finde.

[Vic · Rating 3 out of 5]

Ich habe das Buch abgebrochen, weil es mir keinen Spaß gemacht hat zu lesen. Die Story finde ich interessant und ich hätte sie auch gerne gelesen. Aber die Dialoge und insbesondere die indirekte Rede haben haben meinen Lesefluss gestört

[Avital Gertner-Samet · Rating 1 out of 5]

I read back-to-back it on a flight back from NYC to SJ. I was not impressed. Against popular opinion, I found the characters to be quite flat and predictable. I didn't like the way it was told. I like authors that weave an artistic tapestry with their words, such as Shalev, Be'er, and Oz. The curse-heavy, unsophisticated, stream of consciousness writing wasn't my favorite. I heard such rave reviews and was ultimately very disappointed.