הלשון נושלה

by Shimon Adaf, שמעון אדף

הגן רק עכשיו נפתח, אומרת אייר, שמכנה את עצמה לוסינדה. ואֶמיר ושרלי מבינים למה כוונתה. כמעט שאיש אינו מבחין בקיום של התחנה לבריאות הנפש הנטושה ובגן הסובב אותה. גם לא אמיר, שבית אמו מצוי בשכנות לתחנה. למעשה, שרלי הוא שתופס לראשונה שהגן צופן סודות, אולי סוד אחד אפל במיוחד, שמהלך עליו אימה. גם לוסינדה ואחיה יוסי, שנדמה שיודעים על העולם יותר ממה שילדים בגילם אמורים לדעת, מגלים עניין משלהם במסתורין שלו. ואמיר, שכל רצונו הוא שחייו במבוא ים יתמידו במתכונתם השגורה, נגרר איתם בעל כורחו לסבך של גילויים, סכנות וקסם עתיק, שחלק ממנו קשור בו ישירות. כי היכנשהו ישנו ספר, ״הלב הקבור״, ששם גיבורו כשמו, והוא בן גילו, בן אחת עשרה. ובתל אביב מתגוררת אישה צעירה, אובדת עצות, ששמה טליה פינטו, כשם הגיבורה האחרת בספר. לא אמיר ולא טליה, ולא שרלי, לוסינדה או יוסי, מבינים את הקשר שלהם ליצירת הבדיון ההיא, שמתעקשת לחלחל אל מציאותם בדרכים עקלקלות, אולי באשמתם, אולי באשמת ישות אחרת, הקשורה לתולדות התליון ״הלשון נושלה״ שלוסינדה עונדת לצווארה. וביקום הגלגלים, הוא הבריאה המתוארת ב״הלב הקבור״, ממשיכים להתרחש אירועים גם אחרי תום עלילת הספר.

הרומן הלשון נושלה, הוא מסע תודעתי מרהיב בין עולמות המקיימים זה את זה ומאיימים להחריב זה את זה בו זמנית. ברגע מסוים הם עומדים על בלימה, בחיבור ביניהם נבעה סדק טרמינלי. עתה הם עומדים על מכונם רק מכוח נטייתם ההדדית ליפול ולהתרסק. וזה בדיוק הרגע שבו מופיע הגיבור של שמעון אדף, הדמות שעליה נגזר לסגור את הסדק, הקרע שנפער שעומד לשאוב אליו הכול. היקום שאדף יוצר, שאין משלו בספרות העברית, אינו בנוי על יצירת גיאוגרפיה ממשית או על סרטוט שושלות אלא על רצפים לשוניים ושיבושם באמצעות רגעי התגלות, וטריפת הגבול בין הריאלי למיתי. זהו יקום הולך ומתפשט, משנה צורות ומתפתח באופנים לא צפויים. יחד עם זאת, נדמה שהוא מתאפשר רק בזכותם של צרכים ומניעים אנושיים בסיסיים: משפחה, בית, תחושת ייעוד ויושרה מוסרית.

595 pages, Paperback

Published January 1, 2021

About the author

Shimon Adaf (Hebrew: שמעון אדף) is one of the most vibrant, restless and stirring voices in contemporary Hebrew literature (both prose-fiction and poetry). He has so far written three poetry collections and eight books of prose fiction. For his first book of poems, Icarus' Monologue (1997), Adaf won the Israeli Ministry of Education Prize and parts of it have been included in the Israeli high school literature curriculum. For his fifth novel, Mox Nox (2011), Adaf won the prestigious Israeli Sapir Prize (2013) and his third novel, Sunburned Faces (2008), published in English by PS press (2013), appeared on The Guardian’s list of the best science fiction for 2013, alongside Stephen King and Margaret Atwood. He is currently the chair of the creative writing program at Ben Gurion University in Israel.

Reviews

[Dylan · Rating 3 out of 5]

הפסקתי לקרוא בסיום החלק הראשון: עמוד 195.

אני מאוד אוהבת ספרות אזוטרית מקומית. מאוד אהבתי את "האורחים" של אופיר טושה גפלה, ו"ברונז" של אמיר חרש, שגם משחק עם השפה באופן מעניין.

בספר הזה נתקלתי בעבודה (צומת ספרים) כשיצרנו מדף מועמדים לפרס ספיר. ביקשתי עותק קריאה כי התקציר עניין אותי, ומרפרוף הספר נראה אזוטרי בדיוק מהסוג שאני אוהבת.

ההתחלה הייתה חזקה, ומאוד נהניתי מהפיתולים של השפה והאלמנטים של הפנטזיה שלא משתלטים על האלמנטים הראליסטיים המוצלחים של הסיפור, למשל מערכת היחסים בין אמיר ואמו.

ככל שהמשכתי לקרוא הבנתי שהספר מאוד נשען על ספר קודם של שמעון אדף, "הלב הקבור", שלא קראתי, באופן שפוגם בהנאה מהספר הזה כספר העומד בפני עצמו.

אולי אחזור אל "הלשון נושלה" אחרי שאקרא את "הלב הקבור", כי אני חושבת שהייתי יכולה להנות הרבה יותר אם היה לי את ההקשר הקודם של העולם ששמעון אדף יצר.